פסל שער האמונה ביפו העתיקה

לתמונות נוספות

גולת הכותרת של עבודותיו הוא פסל "שער-האמונה", המוצב ביפו העתיקה. הפסל הוזמן בשנת 1974, שנה לאחר מלחמת יום הכיפורים, על ידי מרדכי מאיר ז"ל, שהיה הבעלים של מגדל שלום מאיר בתל-אביב. בכוונתו הייתה להציב את הפסל על חוף ימה של תל-אביב. הוא העניק לדניאל כפרי יד חופשית בבחירת הנושא ועיצוב הפסל. יצירת פסל זה ארכה כשנתיים והסתיימה בשנת 1977.

נסעתי שוב לבקר במקום הפסל כדי להתרשם מהאווירה שהיצירה משרה על סביבתה, להציץ על הבעת פניהם של המבקרים הנפגשים לראשונה עם היצירה, לראות את קבוצות החיילים שמקבלים הסבר ממש"קי חינוך של צה"ל, קבוצות תיירים מרחבי העולם העומדים מול הפסל ומקשיבים להסברים של מדריכי התיירות ולומדים על זכותנו על ארץ ישראל, כמו כן בתי ספר ומוסדות חינוך גם של המגזר הדתי. ראיתי חתנים וכלות שמגיעים עם הצלמים להנציח את היום המרגש ביותר בחייהם שבאופן לא מודע מקשרים את ההתחברות האישית ביניהם להתחברות של עם ישראל לארצו.

עברו רק שנתיים מתום מלחמת יום הכיפורים, דניאל כפרי בן 30 בלבד, אחוז בלהט האמונה, רוצה ליצור פסל שיחזיר את כל עם ישראל בתשובה. בפסל זה ניסה למצות ולהכיל את כל תפיסת עולמו החדשה, להזכיר כי ישיבתנו בארץ ישראל וזכותנו המוסרים עליה, מושתת ונשענת על ההבטחה האלוהית לאבות האומה, שהיא חוזה בין עם ישראל לבורא עולם ובחוזה זה מתחייב עם ישראל מצידו, לקיום תורה ומצוות. הרעיון של "שער" מסמל מעבר אל הארץ המובטחת, ו"המפתח" של עם ישראל למעבר בשער זה הוא קיום התנאי המעניק לו הזכות המוסרית לרשת את הארץ. השער מורכב משני עמודים ומקורת אבן עליונה המונחת עליהם. כל עמוד גובהו שלושה מטר ומשקלו תשעה טון. העמוד הראשון מתאר את "עקדת יצחק" המסמלת את הביטוי הגבוה והחזק ביותר של האמונה מתוך נכונות להקריב את היקר לך מכל. לפי כפרי הקורבן של בן יחיד ואהוב הוא רק סמל של "נכונות" ואיננו יכול להתרחש במציאות. על כן הוא מפסל את אברהם כורע על ברכיו על גבי האייל ומעלה את בנו יצחק לעולה. דניאל משתמש בפסוק: "העלהו לעולה על אחד ההרים אשר אראך" במובן המעשי. אברהם אינו "שוחט" את בנו יצחק, כפי שמתואר בכל הביטויים האומנותיים שנעשו לסיפור זה, אלא מעלה אותו פיסית למקום גבוה יותר, שמסמל את ערכה הגבוה של האמונה התמימה שנגזרת מתוכה הנכונות להקרבה שהיא עצם הרעיון ולא האקט של השחיטה.

העמוד השני של הפסל הוא סיפור "חלום יעקב". בפסל מתואר יעקב הישן כשאבן למראשותיו והמלאכים כפי שמתואר בסיפור המקראי "עולים ויורדים". כפרי מתאר את המלאך שעולה כך שראשו מופנה כלפי מעלה והמלאך שיורד ראשו מופנה כלפי מטה. המלאכים משולבים אחד בתוך השני. קווי המתאר של מלאך אחד יוצרים את קווי המתאר של מלאך שני. הכנפיים המשולבות של המלאכים בכיוונים הנגדיים, יוצרים אשליה וריתמוס של סולם, הלא הוא "סולם יעקב". נושא החלום הוא הבטחה ליעקב כי לזרעו תינתן הארץ. שלושת אבות האומה על שני צדדיו של הפסל מתוך ההבטחה שניתנה להם, מובילים להמשך ישיר של יצירת הקורה העליונה בפסל, המתארת את "כיבוש הארץ" על-ידי יהושע. כמובן שכיבוש זה נשען על שני העמודים שהם הצידוק לכיבוש המקראי. בקורה עליונה זו מתוארים היהודים והכוהנים המסתובבים סביב יריחו, כשהם נושאים את ארון הברית המייצג את הכוח העליון שהוא שותף פעיל בכיבוש המקראי (תאור זה הוא מצידו השני של הפסל). בכך כוללים שני עמודים הפסל את שלושת אבות האומה הישראלית, אברהם, יצחק ויעקב שקיבלו את "ההבטחה" שהיא התשובה המוחצת לטענות לאומים אחרים, המעלים סימני שאלה על זכות עם ישראל להתנחל בארצו זוהי התשובה לטעמו של כפרי מול טענות של מקטרגים והתוקף המוסרי והחוקי היחיד המקנה לנו את זכותנו לרשת את הארץ שבסופו של תהליך מובילה אותו ליצירת הפסל הזה. למרות הסתירה בין האמנות ליהדות מצליח כפרי בפסל זה כמו ברבים אחרים ליצור יצירת אמנות המאחדת בתוכה את שני העולמות וחיה אתן בשלום. זוהי תרומתו הייחודית של כפרי לאמנות הישראלית.